החלטה בתיק בש"פ 5611/13

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) מיום 14.7.2013 במ"ת 38143-05-13, בגדרה נדחתה בקשת העורר להכנת תסקיר מעצר משלים לצורך בחינת חלופת מעצר.

כתב האישום

2.        נגד העורר, קטין יליד 1996, הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים. כתב האישום מגולל מסכת קשה ומזעזעת של עבירות מין חמורות מצד העורר כלפי אחותו, קטינה ילידת 2002 (להלן: המתלוננת). על פי המתואר באישומים הראשון והשני, במספר רב של הזדמנויות, החל מנובמבר 2008 ועד למאי 2013, העיר העורר את המתלוננת בעת שיתר בני הבית ישנו, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בחלק מן ההזדמנויות, החדיר העורר את אצבעותיו לאיבר מינה ואת איבר מינו לפיה של המתלוננת. על פי המתואר באישום השלישי, ביום 8.5.2013, סמוך לשעה 1:00, בעל העורר את המתלוננת מספר פעמים, ביצע בה מעשי סדום ומעשים מגונים.

           נוכח האמור, יוחסו לעורר, מספר רב של עבירות אינוס (לפי סעיף 345(א)(1)+(3) בצירוף סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); מספר רב של עבירות של מעשה סדום (לפי סעיף 347(ב) בזיקה לסעיף 345(א)(1)+(3) לחוק); מספר רב של עבירות של מעשה מגונה (לפי סעיף 348(א) לחוק בזיקה לסעיף 345(א)(3) לחוק); מספר רב של עבירות אינוס בת משפחה (לפי סעיף 345(א)(1)+(3) בצירוף סעיף 351(א) לחוק); מספר רב של עבירות של מעשה סדום בבן משפחה (לפי סעיף 346(ב) לחוק בזיקה לסעיף 345(א)(1)+(3) לחוק ובצירוף סעיף 351(א) לחוק); מספר רב של עבירות של מעשים מגונים בבן משפחה (לפי סעיף 348(א) לחוק בזיקה לסעיף 345(א)(3)  לחוק ובצירוף סעיף 351(ג)(1) לחוק).

הליכי המעצר

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 23.5.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה אך קיימת מחלוקת האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בפיקוח אביו עד לקבלת תסקיר בעניינו. בית המשפט דחה את בקשת העורר לשחררו לחלופה זו והורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו.

4.        בתסקיר המעצר מיום 2.6.2013, שלל שירות המבחן את החלופות שהוצעו על ידי הורי העורר - האחת בביתה הקבוע של משפחת העורר בעיזרייה, והשנייה בבית ששכרה המשפחה באחת משכונותיה של ירושלים. מהתסקיר עולה כי קיים חשש ששחרור העורר לחלופת מעצר עשוי לטרפד תכניות עתידיות של החזרת המתלוננת לבית הוריה. כמו כן, קיים חשש שהחזרת העורר למעצר בית בפיקוחו של אביו תוביל לאלימות כלפיו מצד האב. נוכח האמור, סבר שירות המבחן כי החלופות שהוצעו בעייתיות ואינן מאיינות את המסוכנות הנשקפת מהעורר. היות והעורר עצמו התנגד לאפשרות של חלופה בדרך של הוצאה חוץ ביתית, לא הומלץ על חלופת מעצר מוסדית בעניינו.

5.        בדיון שנערך ביום 6.6.2013 חזר בו העורר מסירובו לחלופת מעצר חוץ ביתית. משכך, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר משלים בגדרו תיבחן התאמת העורר לחלופת מעצר מוסדית.

           ביום 12.6.2013 פנה שירות המבחן לבית המשפט בבקשה להורות לשב"ס ללוות את העורר לוועדת קבלה שתתקיים בעניינו ב"מעון אחווה" (להלן: המעון). בהחלטתו מיום 26.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר לשחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו עד להתכנסות וועדת הקבלה במעון.

           בתסקיר המשלים מיום 10.7.2013 נאמר כי חברי הוועדה במעון החליטו לקלוט את העורר לטיפול. יחד עם זאת, נמסר כי המעון נמצא בתפוסה מלאה ועל פי הצפי, קליטת העורר אמורה להיות בתחילת אוקטובר 2013. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי נוכח חומרת העבירות ומורכבות המקרה, אין להמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בקהילה עד לקליטתו האפשרית במעון.

6.        בהחלטתו מיום 14.7.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מנוס מהותרת העורר במעצר עד למועד קליטתו במעון. בית המשפט דחה את בקשת העורר כי שירות המבחן יבחן שוב את משפחתו ויבוא בהמלצה חדשה לבית המשפט נוכח התפתחויות חיוביות במצבו. נקבע, כי הלכה למעשה, בית המשפט כבר נתן דעתו למצב החדש של המשפחה במסגרת החלטתו מיום 26.6.2012 וכי התסקיר הקודם שהוגש היה מורחב ויסודי.

           כלפי החלטה זו הוגש הערר שלפני.

הערר והדיון

7.        לטענת העורר, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הורה על הכנת תסקיר משלים, בגדרו תיבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר זמנית בבית המשפחה השכור וזאת עד לקליטתו במעון בתחילת אוקטובר 2013. ראשית, נטען כי מאז הכנת התסקיר הראשון ועד למועד מתן ההחלטה מושא הערר נוצרו נסיבות חדשות שיש בהן כדי להצדיק קבלת תמונה עדכנית אודות העורר ומשפחתו, ויכולתם להציע חלופה זמנית אפקטיבית. לעניין זה נטען כי החלופה שנבחנה בשעתה כללה את פיקוחו של אביו כאשר היה חשש כי האב ינקוט באלימות כלפי העורר, ואילו עתה מוצע כי העורר ישהה בבית המשפחה המושכר עם אימו. בנוסף, לטענת הסנגור המתלוננת נמצאת עתה בבית המשפחה, ולא בבית השכור בו אמור להימצא העורר, כך שאין עוד חשש שהשחרור ימנע את חזרת המתלוננת למשפחתה. עוד נטען כי בעת הכנת התסקיר שרר חוסר בהירות באשר לחלופה המוסדית, לרבות מועד הקליטה במעון שלא היה ידוע. שנית, נטען כי בית המשפט שגה משלא נתן את המשקל הראוי לעבודה שמועד קליטת העורר במעון נקבע לתחילת אוקטובר 2013. לעניין זה נטען כי המשך שהייתו במעצר עלולה לחבל במגמה הטיפולית ולגרום לנזק בלתי הפיך. כמו כן, נטען כי אין זה צודק וסביר שהעורר ישלם את מחיר היעדרם של מקומות פנויים במוסדות טיפוליים, שיכולים לשמש חלופת מעצר זמנית. לטענת העורר, אין זה סביר שהתוצאה המשפטית בשאלת מעצרו, תהיה תלויה במספר המקומות שהמדינה מסוגלת להקצות לקטינים נזקקים כדוגמת העורר. לשיטתו, במקום בו לא נמצא עבור קטין מקום בחלופה מוסדית, קיימת הצדקה לשחררו ממעצר.

8.        בדיון שהתקיים לפני, התייצבה גם הגב' מרדר מטעם שירות המבחן לנוער, ומסרה כי הצפי העדכני באשר למועד קליטת העורר במעון נדחה לסוף אוקטובר ובמידה ויתפנה מקום במועד מוקדם יותר, כניסתו תהיה מיידית. הודגש כי לא צפויה דחייה נוספת מעבר לסוף אוקטובר. אשר לחלופות השחרור שהוצעו, שירות המבחן התרשם כי אין בהן כדי לאיין את מסוכנות העורר. לעניין זה, שירות המבחן מצא כי להורי העורר אין יכולת להציב גבולות ולפקח, ומשכך נמצא כי גם החלופה בבית המשפחה השכור, בפיקוח מי מהם אינה מתאימה. 

הכרעה

9.        לאחר שעיינת בחומר שהוגש ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. כלל הוא, שכשנדון עניינו של קטין על בית המשפט לבחון ביתר שאת האם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה נוכח המשקל המיוחד שניתן לשיקול השיקומי. תפיסה זו באה לידי ביטוי בסעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, (להלן: חוק הנוער) המורה כי כל עוד ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך פוגענית פחות יש להימנע ממעצרו של קטין. נקודת המוצא של המחוקק היא כי הנזק הנגרם לקטין עקב מעצרו עולה על זה הנגרם לנאשם בגיר (ראו: בש"פ 6031/12 פלוני נ' מדינת ישראל (26.8.2012); בש"פ 264/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.1.2012)).

10.      כאמור, העורר במקרה דנא טרם השתלב במעון בשל מחסור במקומות פנויים וצפויה לו תקופת מעצר שאינה קצרה עד שיתפנה המקום, ככל שהדבר לא יקרה לפני סוף אוקטובר 2013. לעניין זה, אין לי אלא להצטרף לאי הנחת שביטא בית משפט זה לא אחת מהמחסור במקומות פנויים עבור קטינים בחלופות המוסדיות השונות. מצב עגום זה, אינו מניח את הדעת ומחייב את פעולת הרשויות (ראו: בש"פ 6031/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה ל"ג (26.8.2012); בש"פ 9222/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (1.1.2013)). כפי שפסק השופט א' רובינשטיין בע"פ 4424/11 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה א' (16.4.2012):

" ... המצב של המתנה ארוכה, ובמקרה דנא לפחות שישה חודשים (ראו פסקה 12 לחוות דעת חברי) לכניסת קטין למעון נעול, אינו מתקבל על הדעת. הוא מחטיא את מטרת המחוקק בחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, בו נמנית החזקה במעון נעול על דרכי הענישה (סעיף 25(א)), וגורם למצב שבו יארע אחד משניים - או שהקטין בו מדובר 'יזכה מן ההפקר' ולא ירצה את עונשו כדבעי, או שילך לבית האסורים, וגם בכך לא רצה המחוקק, אם החליט בית המשפט על החזקה במעון נעול. במקרה דנא אירעה הסיטואציה הראשונה, מצב שאינו תקין בעליל. מדינת ישראל אינה מצויה - תודה לאל - בשפל המדרגה הכלכלי, ובודאי יש להשמיע בה את קולן של חוליות חלשות בחברה, ו"אוכלוסיות המעון הנעול" הן כאלה במוטעם."